כשאנחנו עולים להרי הקווקז ובמיוחד לחבל תושתי וחבסורתי שבגאורגיה חשוב שנלמד מספר כללי תרבות וכבוד אל מול תושבי ההרים המקומיים:
טיול בחבלי תושטי וחבסורתי מצריך רגישות תרבותית וכבוד רב כלפי התושבים המקומיים. בני הכפרים בהרים נוטים להיות שמרנים ומאופקים, למשל, נהוג שלא להפגין חיבה בפומבי (אין להתנשק או להתחבק ברחוב), הלבוש המסורתי מאוד צנוע, חשוב לברך בשלום גם אם אינכם דוברי השפה, הברכה גמארג’ובה שפירושה שלום, מזרים תתקבל בחום.
המקומיים גאים וחרוצים ותופסים את עצמם כשותפים למסע ולא כנותני שירות כפופים, לכן גלו כבוד, סבלנות וצניעות בהתנהלותכם. אמנם בעבר זרים נתקבלו בזהירות, כיום אורחים זרים נחשבים לסימן למזל טוב ומתקבלים בחום על ידי מרבית המשפחות.
האירוח בהרי הקווקז הוא לב לבה של החוויה: החליפה המסורתית אומרת שהאורח הוא מתת האל. המארחים המקומיים ינהגו כאילו אתם מלכי הכפר: יציעו שפע של אוכל ביתי, משקאות ומקום לינה חמים. נהוג להצטרף לשולחן ולאכול מהכל, סירוב למאכל עלול להיחשב כלא מנומס. במהלך סעודה חגיגית (סוּפרה) יישאו המארחים ברכות (טוסט) רבות, כבודו של ראש הטקס (טמאדה) חשוב, ויש להמתין לברכתו הראשונה לפני ששותים. אין חובה ללגום את כל המשקה בכל ברכה, לגימות קטנות מתקבלות בהבנה, במיוחד עבור מי שאינם רגילים לאלכוהול. טיפ חשוב: השאירו מעט מזון בצלחת בסיום הארוחה כאות לכך ששבעתם, משום שהמארח יוסיף להגיש אוכל כל עוד הצלחת ריקה. כמו כן, הקפידו שלא לקנח את האף או לעשות דבר בלתי נעים אחר ליד שולחן האוכל בפני המארחים. זכרו שתושבי ההרים מארחים מכל הלב לא מתוך ציפייה לתשלום, אלא מתוך שמחה כנה לבואכם, הודו להם בלבביות על הכנסת האורחים החמה.